רובנו הורים עסוקים, שרוצים להקדיש לילדנו את המיטב בזמן שאנחנו נמצאים איתם. במקביל להנאה המשותפת, חשוב לנו גם להעביר מסרים חינוכיים לילדנו ולהנחיל להם ערכים. גם את תרבות קריאת הספרים, שהייתה חלק מחויית הילדות שלנו,  היינו רוצים להעביר להם.

נוסף על החוויה שבעצם הקריאה,  כולנו יודעים שקריאת ספרים תורמת להתפתחות השפה. אבל,  מחקרים שנערכו בעולם הראו שקריאת הספר לבדה אינה מספיקה, חשוב גם אופן קריאת הספר. כאשר ההורה משתף בקריאה את הילד, למשל באמצעות שאילת שאלות, הוא הופך אותו משותף סביל לשותף פעיל בתקשורת ביניהם, ומאפשר התפתחות משמעותית יותר בכישורי השפה.

בנוסף לתרומה להתפתחות השפתית של הילד, לקריאת ספרים יש פוטנציאל לתרום גם לעולמו הרגשי. ספרות הילדים עשירה בתיאורי רצונות, רגשות, כוונות ומחשבות של הדמויות השונות. המגוון הגדול של המצבים החברתיים והרגשיים המתוארים, מאפשר לילד להזדהות עם התכנים הרלוונטיים לעולמו, ולהעמיק את ההבנה שלו את עצמו ואחרים.

ניתן היה לחשוב כי עצם הקריאה בספרי ילדים עשויה לפתח את יכולת ההבנה וההתמודדות של הילד עם מצבים חברתיים ורגשיים דומים. אבל מסתבר כי עצם הקריאה בספר על הרגשות והמחשבות של הדמויות, אינה מבטיחה שהילדים מבינים את הרגשות והמניעים של הדמויות.

מחקרים הראו כי ילדים צעירים לא מבינים מצבים של העמדת פנים והונאה בסיפורים המיועדים לגיל הרך. לדוגמה, ילדים בני שלוש לא האמינו שהזאב באמת התכוון לטרוף את כיפה אדומה, הם חשבו שהוא רק משחק איתה ב"כאילו". מסתבר, שגם אם ילדים משתמשים במלות רגש המופיעות בסיפור, הם לא בהכרח מבינים מילים אלו.

כלומר, קיים פער בין האופן בו מבוגרים מבינים סיפור לבין הבנתם של הילדים. הפער נובע מכך שההבנה הרגשית-חברתית של ילדי גן נמצאת עדיין בראשיתה, ומידת ההתפתחות שלה תלויה בגילו של הילד, ובמידת התיווך שהוא מקבל מהמבוגר. כאשר ההורה מודע לפער בהבנתו של הילד, הוא יכול לספק לו את ההסברים הנחוצים על מנת שיבין את הסיפור.