אחרי שהסברנו מדוע חשוב התיווך של ההורים בזמן קריאת ספרים לגיל הרך, נפרט כעת את האופן בו אנחנו מציעות לקרוא את הספר עם הילד.

ראשית, על מנת להניח את הבסיס להבנת הסיפור, נרצה לוודא שהילד מבין את עלילת הסיפור. לשם כך, נקרא את הסיפור כלשונו, ונסביר מילים שנראות לנו קשות או לא מוכרות לילד. יתכן שבספר ישנן הרבה מילים כאלו. אין צורך לפרש את כולם בקריאה הראשונה, נבחר שלוש-ארבע מילים שהינן מהותיות להבנת העלילה. בקריאות הבאות נוכל להתעכב על מילים נוספות.

לאחר קריאת הסיפור, ננסה לבדוק האם הילד הבין את העלילה. האם הוא הבין את סדר ההתרחשות? האם הוא הבין מי עשה מה? ניתן לתמצת את העלילה לכמה משפטים עיקריים ולחזור עליה יחד עם הילד, בשביל לוודא הבנה.

לאחר שהילד הבין את המישור העלילתי של הסיפור, ניתן בקריאות הבאות לעסוק במישור הרגשי של הספר. לשם כך, ננסה להבין בשלב הבא את רגשותיהן ואת מחשבותיהן של הדמויות.

פעמים רבות הטקסט בספרים מתייחס לביטוי חיצוני של רגשות הדמויות, כגון בכי או צחוק, אבל לא מצויין הרגש עצמו (כגון עצב או שמחה). לעיתים ביטויים חיצוניים אלו מופיעים רק באיורים. לכן, לא תמיד ברור הקשר בין התנהגותה של הדמות לרגשותיה. כך למשל, בכי יכול לנבוע ממספר סיבות: עצב, תסכול, פחד ואפילו שמחה. התייחסות לרגשותיה של הדמות ולסיבות לרגשות אלו תאפשר לילד להבין טוב יותר את מעשיה של הדמות, וכך להרחיב את הידע הרגשי-חברתי שלו, ולהבין את עצמו ואת האחרים בצורה טובה יותר.

ההתייחסות לרגשות הדמות יכולה להיעשות באמצעות מגוון של שאלות, אותן ניתן לשאול כשאלות פתוחות (למשל, איך הדמות מרגישה? מדוע היא בוכה?) או כשאלות סגורות (למשל, האם הדמות עצובה או כועסת? האם היא שמחה או מופתעת?). ככל שהילד גדול יותר, ואוצר המילים הרגשי שלו עשיר יותר, נוכל לשאול פחות שאלות סגורות ויותר שאלות פתוחות.

בדומה להתייחסות לרגשות הדמויות, חשוב להתייחס גם למחשבותיהן. ילדים אינם נולדים עם ההבנה שהידע שלהם לא בהכרח זהה לידע של אחרים, אלא מפתחים אותה לאורך שנות הילדות. לכן, פעמים רבות הם אינם מבינים את ההתרחשות בסיפור באותו אופן שהמבוגרים מבינים אותה. הורה המודע לפער זה יכול להסביר לילד את מחשבות הדמויות, ואת הקשר בין מחשבה ובין התנהגות. כך למשל, ניתן יהיה לשאול מה הדמות חושבת עכשיו? מה היא מצפה שיקרה? האם היא יודעת מה שאנחנו (הקוראים) יודעים?

לאחר שהילד הבין את הרגשות והמחשבות של הדמויות, בשלב הבא נשאף לקשר את הסיפור לחיי הילד שלנו. זאת באמצעות שאלות כגון: "איך אתה היית מרגיש אם היה קורה לך מה שקרה בסיפור?" או "קרה לך פעם משהו דומה?". במידה והילד מתקשה להיזכר במצבים כאלו, ניתן להזכיר לו, או לשתף אותו בסיפור דומה שקרה לכם.

כאשר אנחנו יוצרים את החיבור בין מה שקורה בסיפור למה שקורה לילד בחייו, אנחנו משיגים מספר מטרות. קודם כל, אנחנו יכולים לדעת האם הילד אכן הבין את הסיפור. נוסף לכך, יש לנו הזדמנות לשמוע על אירועים בחיי הילד שבאופן רגיל הוא לא בהכרח משתף אותנו. למשל, הילד יכול לספר על שיחות או ריבים עם חברים שהתרחשו בגן, ולא ידענו אודותיהם. שיח כזה גם מאפשר לילד לבטא את עצמו במונחים של רגשות ומחשבות ולא רק של מעשים, ומסייע לו לפתח הבנה רגשית וחברתית טובה יותר. לבסוף, כשאנחנו משתפים את הילד בכך שגם אנחנו כועסים או עצובים לפעמים, אנחנו נותנים לגיטימציה לרגשות שלו ומעודדים אותו לשתף אותנו בחוויותיו.

לסיום, חשוב לנו לציין שלא חייבים לשאול הכל כל הזמן. המטרה היא לא להרוס את הסיפור או להתיש את הילד, אלא לגוון את הקריאות החוזרות של הספר, ולנצל את ההזדמנות בה יש לכם זמן שקט ונינוח עם ילדיכם לשיחה עשירה ומשמעותית.